חנוכה
חנוכה, נקרא אף חג החינוך – בחנוכה חנכו את המזבח. וייחסו זאת אף למצוות החינוך, המוטלת לאב על ילדיו, לרב על תלמידיו.
לפניכם מניצוצות החינוך – תובנות מיוחדות מהאור של חנוכה:
ההדלקה, תופסת את עצמינו לעיתים לא מוכנים, באמצע שום מקום. ביום חול.
אין ערב חג לפניו.. נעצרים ומדליקים. וצריך להיות ממוקדים באור.
וזה הסוד בחינוך למצוא זמן – לא זמן.
כן.. באמצע שום מקום לתפוס שיחה עם התלמיד, לצאת אתו כמה דקות לחצר הת"ת – ולהיות איתו! להקשיב ולשמוע את רחשי ליבו.
_ _ _
בספר 'שם משמואל' כתב וז"ל:
"מעניין ניצוח החשמונאים, שלמדו מהיוונים ולקחו מהם את כוח הקיבוץ וההתאחדות, ושב לישראל להיותם מתאחדים כאיש אחד חברים. ולכן מובן למה נעשה הנס בנרות, להורות שנרצה עניינם והתאחדותם, כעניין אמרם ז"ל (שבת קכב, א) נר לאחד נר למאה".
היוונים לקחו מהאומה היהודית את החמימות של הבית. התערבו להם בתוך הבית, עקרו להם את הדלתות. ונס חנוכה הוא כוח האחדות שכל אחד מדליק בביתו 'נר איש וביתו'.
וכל אחד יושב עם כל בני משפחתו, ומאיר לעצמו ולכל המשפחה. בכוח האחדות מתווסף אור גדול שמלווה את המשפחה לכל השנה.
אור
בימי האור עלינו להאיר את הפרטים הקטנים, למצוא את הטוב גם בתלמיד המתקשה, בתלמיד המתמודד.
דווקא כשיש נר – ניתן להבחין גם בדברים קטנים שמאירים ומעודדים.
_ _ _
בחנוכה אנו לומדים שעלינו להדליק את האור מידי יום.
מדוע? הרי יכולנו להדליק את האור רק ביום הראשון בכלי שיספיק לשמונת הימים…
אלא צריך מידי יום ביומו להדליק את האור.
גם אצל תלמידינו וילדינו, עלינו להדליק את האור מידי יום ולא להרפות מכך. נאיר להם בתורה ומצוותיה. וניתן להם אור כדוגמת מחמאות.
_ _ _
"מעט אור דוחה הרבה מן החושך"
לעיתים קשה לנו עם חניכנו. ולעיתים קשה לחניך. ולעיתים גם וגם..
ואיננו מוצאים מפלט.. לא אחת הדרך היא ע"י שנדליק את ה'אור' ונחפש נקודות זכות טובות אחד על השני \ או על המצב. ובעז"ה האור אכן ינצח בסופו של יום.
כמו"כ ניצחון החשמונאים לא היה סופי כידוע. היו אח"כ עוד מאבקים רבים וכו' אך דווקא חג זה נחגג עד היום (לעומת חגים רבים ממגילת תענית, שאיננו חוגגים.)
הבה ונתפוס את הנקודות הטובות, קטנה כגדולה, שיש בכל מצב, הגם שזה לא המציאות שבה אנו חפצים. ובס"ד עוד יהיה אור גדול.
כמו"כ כאשר מודים על דברים קטנים לפתע מגלים, שב"ה יש הרבה על מה להודות.
_ _ _
מין ההלכה שנרות חנוכה "כבתה אין זקוק לה". למדנו שעלינו לפעול ואיננו אחראים על התוצאה.
סביבון
משחק 'סביבון', מנהג ישראל תורה. מסובבים את הסביבון ומסתובב עד שנופל.
אנחנו כועסים עליו? מאשימים אותו? לא!
אנחנו עושים את הפעולה שלנו.
התוצאה היא לא בידינו.
והתוצאה היא מידיו של המפקיד – אבא רחום וחנון!
כשפעלנו בחינוך תלמידינו וילדינו והתוצאה אינה כמו התוכניות שלנו.. למה לנו להרגיש נואשים או לכעוס?
התוצאה היא ע"י בורא עולם, כרצונו.
יה"ר שנזכה להמשיך את האור מתוך שמחה ונחת לכל תלמידינו וצאצאינו בס"ד!
