נרות
1. להדליק בלי הפסקה…
בחנוכה – מדליקים נרות כל יום במשך 8 ימים. נשאלת השאלה: למה לא מדליקים ביום הראשון 8 נרות שידלקו 8 ימים? מה העניין להדליק כל יום? (אם זה בגלל שכל יום הוא נס בפני עצמו, עדיין – אפשר לעשות לזה זכר בכך שמדליקים נרות במשך 8 ימים ברציפות).
אפשר להסביר כך: "חנוכה" מלשון "חינוך". בחנוכה – מדליקים נרות כל יום כדי שנלמד שאין די בהדלקה אחת – כדי להאיר צריך להדליק עוד ועוד. כדי להאיר צריך להתעסק עם ההדלקה כל יום. כדי להאיר צריך לסדר את הפתילות והשמן כל יום.
גם בחינוך – כשבאים "להדליק" ולהאיר את נפש הילדים, לא מספיק "להדליק" פעם אחת. כשהילדים בגיל חינוך – עלינו לחנך שוב ושוב. כשאנחנו רוצים להדליק את השלהבת – צריך להשקיע בזה הרבה בכדי שאחר כך בעז"ה "תהא שלהבת עולה מאליה"…
*
2. להאיר לעצמך ולאחרים…
כתב אחד מגדולי ישראל: "צריך שכל איש ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו כנר חברו. וצריך שכל איש ידע ויבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו!"
*
3. חינוך מיוחד לכל אחד…
כמו שלכל נר יש את צבע השלהבת שלו, לכל נר יש את גובה הלהבה שלו, את הצורה שבה הוא דולק, כך – לכל אחד יש את הכלים שה' נתן במיוחד בשבילו, לכל אחד יש את הכישרונות שלו, את הכוחות הטמונים בו, לכל אחד יש את הייחודיות שלו.
סביבון
1. לדעת לשחרר…
מסובבים את הסביבון ו… משחררים אותו… הסביבון מסתובב מהכוח שלנו אבל הוא מסתובב לבד…
2. לא להתייאש!
מה קורה כשהסביבון נופל? אנחנו מסובבים שוב ושוב, למרות שהוא נופל! אנחנו לא מתייאשים מהסביבון, אנחנו מבינים את הסביבון כשהוא נופל, אנחנו לא "מאשימים" את הסביבון…
3. לא מספיק סיבוב אחד…
ברור לנו שסיבוב אחד לא מספיק, ואם אנחנו רוצים שהוא יסתובב עוד – אנחנו צריכים לסובב אותו עוד ועוד…
4. לדאוג לסביבה מתאימה…
כשמסובבים את הסביבון, דואגים שהוא יהיה על משטח מתאים כדי שיסתובב כמה שיותר. אף אחד לא מסובב סביבון במקום שלא מתאים, כי הוא יודע מראש שאין שום סיכוי שהסביבון יסתובב שם – וזה לא משנה כמה חזק האדם יסובב… הנמשל – ברור מאליו…
*
כד קטן
- כד קטן – אור גדול…
בכל אדם מונח כד קטן שלעולם לא יוכלו לטמא או להרוס.
כד טהור וזך, כד שיש ביכולתו – להאיר את הכל. אפילו במצב שבו"היוונים" נקבצים עלינו מכל הצדדים – מחשבות שליליות, ייאוש, עצב, בדידות או בלבול ממלאים את הכל, מטמאים את השמנים הטובים שבנפשנו, פורצים את כל ההגנות, את החומות הטובות ששומרות עלינו ומנסים לקלקל – תמיד ישנו כד קטן, שאף אחד לא יצליח לטמא או לשבור.
לא משנה מה עבר עליך, מה עשית, וכמה נפלת – בתוכך ישנו פך טהור, נקי ויפה – שמחכה להאיר ולפרוץ.
נקודה זכה בתוכך – שממנה אפשר להאיר ולצמוח מחדש. אפילו אם היא קטנה – השפעתה יכולה להיות גדולה. נקודה טהורה, יפה, זכה ומושלמת – שיש בכוחה להאיר ולרפא. ואם רק נסכים לשמוח גם בקצת הזה, נוכל לראות בעז"ה כי מכוח הקצת צומח עבורנו הרבה. לעיתים דווקא מתוך הקטן צומח כוח גדול. כוח להאיר הרבה מעבר למה שנדמה. כוח לדלוק עד אשר יחזרו כל השמנים הטהורים, והמנורה שבתוכי תמשיך לבעורולהאיר בכל יום. כד קטן – תקווה גדולה!
זה נכון לגבינו ובוודאי נכון לכל אחד ואחד מתלמידינו – כד קטן -תקוה גדולה!
